רש"ש על תמורה ט״ז ב

1 רש"י ד"ה ארבעה ניתנו להם כו'. ארבעה כו'. כצ"ל:

2 רש"י ד"ה שתי שכחות. ובמק"א פירשה רבי כו' ול"מ ארבעה אלא ביחיד כו'. כצ"ל:

3 בא"ד רנ"א כו' לתרוצי נמי אתא אחת כו'. כצ"ל:

4 בא"ד הילכך ע"כ כו' אלא ביחיד וגמרי' לה' דמתה מדרעייה. כצ"ל:

5 תד"ה וכי. מעתה אותה שנגמרה להיות רועה כו' אע"ג דאפשר להיות בציבור כו'. לכאורה תמוה דמאי איכפת לן אם בציבור נאמרה הלא באמת ס"ל לר"ש ביומא נ דבציבור רועה. אבל לפמש"כ התוס' לעיל טו ב בד"ה וקא קרבה ע"ש א"ש בפשיטות:

6 תד"ה רנ"א. וגם שכחו אם היא מן השנים או מן השלשה. כצ"ל:

7 רש"י במשנה שאם המיר בע"מ בתמימה כו'. עמש"כ לעיל ז בד"ה שמא: